(א) <b>להדיח.</b> היינו עד שיצאו המים בלא מראית דם, ש״ך סי׳ י׳ ס״ק כ׳ בשם הרשב״א והר״ן וג׳ טעמים יש להדחה קמייתא א׳ שיתרכך הבשר ויצא דמו ע״י מליחה ב׳ שהמלח יתמלא מהדם שעליו ולא יוכל שוב להוציא הדם שבתוכו ג׳ שהמלח מבליע דם בעין שע״ג הבשר לתוכו ובדם בעין לא אמרינן איידי דטרים לפלוט ולא איידי דיפלוט כו׳ ש״ך ס״ק א׳ ולהט״ז עיקר הטאם משום שהמלח מבליע וכל שהמלח מבליע אינו יוצא שוב ע״י מליחה וצליה ועיין ביאורם ס״ק א׳:
(ב) <b>הדיחו הטבח.</b> היינו כששרה אותו קצת בכלי או שהדיחו היטב ש״ך ס״ק ב׳. עיין ביאורים ס״ק ב׳ דיש להקל בטבח כשהדיחו בשעה שהדם חם אפילו בהדחה מועטת:
(ג) <b>חתך.</b> דווקא בסכין דאיכא דוחקא וטבע הדם שיגרור בתר החיתוך אבל קרע ביד לא, ש״ך ס״ק ג׳ ועיין ביאורים ס״ק ג׳ דאם אכל חתול קצת מהחתיכה דנראה ג״כ דאין צריך להדיח במקום האכילה וצ״ע:
(ד) <b>לחזור ולהדיחם.</b> ואין צריך שריה דכבר נתרכך הבשר ואין כאן רק משום דם בעין וסגי בהדחה. ואם לא הסיר טלפי הרגלים עיין הדין בסי׳ ס״ח. ואם לא הדיח משחתך ומלח כך בלא הדחת מקום החתך מותר מצד נמלח בלא הדחה דהא בודאי יש ס׳ נגד הדם דהא כל חתיכה היא ל׳ נגד כל הדם ונגד הדם שמצד אחד ודאי איכא ס׳ רק כיון שהמלח במקום שלא הודח אין יכול להוציא הדם דינו כמו בנמלח מצד אחד המבואר בסעיף ד׳ ואפילו חתך בתוך שיעור מליחה הדין כן ולא אמרינן דמחמת רתיחת החתיכה מהמליחה בולע הדם בעין שעליו ועיין ביאורים ס״ק א׳:
(ה) <b>הדיחו היטב סגי ליה.</b> פירוש דלכתחילה צריך שריה מטעמא דריכוך ובדיעבד כשהדיחו היטב אין צריך לחזור ולטרוח ולשרותו דסמכינן דהעיקר כטעם הב׳ אפילו לא מלחו עדיין ואם כבר מלחו אפילו בהדחה מועטת ולא הדיחו היטב כשר כמ״ש בהג״ה סעיף ב׳ שם ש״ך:
(ו) <b>ימתין מעט.</b> אבל לא עד שיתנגב דאז לא ימס המלח ולא יוציא דם, ט״ז ס״ק ד׳: ובדיעבד כשר דאפילו בלא הדחה לגמרי יש מתירין ואפילו האוסרין מטעם אחר הוא דאוסרין ולא מטעם זה ואפשר דשם ג״כ מיירי שהבשר קצת לח אבל כשהוא נגוב לגמרי אפשר דאסור לעולם בדיעבד:
(ז) <b>שלא להשתמש.</b> דחיישינן שמא לא הדיחו יפה ודוקא דבר לח בצונן או יבש ברותח ובדיעבד שרי אף ברותח אם הדיחו קודם דאין זה אלא חשש בעלמא, ט״ז:
(ח) <b>ואם נשתהא.</b> עיין כ״ז לקמן סעיף ט״ו:
(ט) <b>לחזור ולשרות.</b> דהא אין שורין הבשר השני מעת לעת ובדיעבד שרי אפילו שרה מעל״ע דהא לא נעשה כבוש עד אחר מעל״ע ואז הוי נותן טעם לפגם, ש״ך:
(י) <b>שמלא קרח.</b> בשר שנקרש אינו מועיל לו ג״כ הדחה עיין ביאורים ס״ק ו׳ ואפילו בדיעבד אסור: וכן אסור למולחו.





כמה דמא נפיק מיני' וגם משום דהמלח נעשה נבילה לדידן: ואף דהמלח לטעמא עבידא מ"מ אינו אסור מחמת עצמו רק מחמת דם והדם אינו עביד לטעמי':
(לג) <b>מצטרף.</b> דמיד שבא החתיכה לתבשיל נמס המלח מהחתיכה ולא הוי איסור דבוק ואפילו החתיכה עצמה מותרת: ט"ז וש"ך.
(לד) <b>שני.</b> ובהפ"ע מותר: ש"ך. ובשאר דבר חריף אם הוא כלו דבר חריף או כשנופל ביחד עם הדבר חריף לתבשיל בכ"ש מבשל אפי' בכ"ש ואסור אפילו בהפ"מ ואם הדבר חריף מעורב כבר בתבשיל ואח"כ נפל דבר אחר בתוכו אינו מבשל ומותר. ומליח ישן ודאי מבשל אפילו בכ"ש. ובכלי ראשון אפילו בשר שור מבשל ועיין ביאורים ס"ק י"ב:
(לה) <b>שנית.</b> ובדיעבד כשכבר נתבשל מותר ואם לא נתבשל ידיחנו ויחזיר וימלחנו:
(לו) <b>במסיח לפ"ת.</b> היינו שיאמר עם קישור דברים הרבה שלא מענין זה ובתוך הדברים מסיח מזה אבל בלא"ה לא מקרי מסלפ"ת כיון שיודע מנהג ישראל אבל כשאינו יודע מנהג ישראל מהני בכל מסלפ"ת ט"ז. וכתב עוד באשה ששכחה אם מלחה ובישלה דמותר משום דהוי ספק דרבנן. ועוד דכיון שרגילה כך תמיד אמרינן דסירכא נקט ואתי והש"ך בנה"ך חולק. ועיין כר"ו שהתיר בהפ"מ לקלוף באשה שמצאה חלב ובשר מונחים ביחד וא"י אם נמלחו ביחד ואת"ל שנמלחו ביחד אימר מלוחה אינה אוסרת רק כ"ק:
(לז) <b>הואיל ויודע.</b> קאי אעכו"ם אבל הקטן אע"פ שאינו יודע רק ראוי להיות יודע מירתת
ט"ז. ודוקא בעבדו ושפחתו שייך מירתת ש"ך: 
(לח) <b>אין לסמוך ג"כ אדבריו אבל מסלפ"ת מהני.</b> עיין בביאורים ס"ק ט"ו.
(לט) <b>שנתבשל.</b> לאו דוקא ואפילו שמוהו בכ"ר' שהיס"ב:
(מ) <b>בשר.</b> דלא ידעינן כמה דמא נפיק מיני'. ש"ך: 
(מא) <b>מותר הכל.</b> דכל מה שנפרש יצא לחוץ ומה שלא נפרש הוי דם האיברים שלא פירש: ואם נפלה לקדרה אחרת אחר בישול זה שהי' בו ס' אינה אוסרת אפילו אין בתבשיל השני ס' וכן אפי' לא
הודח החתיכה. ועיין ביאורים ס"ק ט"ז. ונ"מ לדידן בהפ"ע:
(מב) <b>ויש אוסרים.</b> דחיישינן להדם שפירש ממקום למקום. ומש"ה אף החתיכה אינה מצטרפת לס' ואם נפל לקדירה אחרת בעינן ג"כ ס':
(מג) <b>לכבוד אורחים או הפ"מ.</b> ובתרנגולת שהוא חלולה ויש לחוש שנפרש מצד לצד ובן בדם מעלמא שנפל על מקצת החתיכה שהיא ברוטב אסור ועיין ביאורים ס"ק י"ז וצ"ע:
(מד) <b>כראוי.</b> היינו שלא שהה שיעור מליחה אבל לא נתפשט המלח בכל מקום מותר: ובנמלח מצד א' א' עיין סעיף ד'. והכא מותר אפילו בלא הפ"מ ט"ז. 
(מה) <b>כנגדו.</b> והחתיכה עצמה אסורה אף דאיכא ס' ש"ך.
(מו) <b>לא יבשלנו.</b> דשמא לא יצא כל דמו על ידי צליה ועל ידי בישול יצא דהבישול פועל יותר מצלי. ואם בישלו מותר דתולין לומר שיצא הכל על ידי צליה. ולצלי מותר בלא מליחה רק לכתחילה צריך קצת מליחה כשאר צלי ואפילו לא ניקר אותו מגידי הדם קודם ג' ימים מותר לצלי ועיין לעיל סי' ס"ד דלכתחילה יש לנקרו קודם ג' ימים ובדיעבד מותר אפילו לקדרה ש"ך. ואיין ט"ז דאם מלח בשר ששהא ג' ימים בכלי מנוקב ואחר כך מלחוהו בכשא"מ דמותר דממ"נ אם המליחה פועל לרככו כדעת הריב"ש הרי יצא הדם במליחה ראשונה ואי אין המליחה פועל כדעת הגאונים אף במליחה שניה לא יצא. והש"ך בנקודות הכסף חולק ואוסר. ואם שהא הבשר בהכלי שא"מ שיעור כבישה בהציר שהיה זב ממנה לתוך הכלי שא"מ נאסר מטעם כבוש כמבושל אף שלהט"ז ואם מלח בשר ששהא ג"י עם שאר בשר שמלחו להוציא דם נאסר הבשר ששהא דבולע מהדם שיוצא משאר הבשר כיון שאינו מפליט. והש"ך בנקודות הכסף מתיר דמ"מ פולט קצת ואמרינ"ן איידי דיפלוט יפלוט ואם מלח בשר שהודח הדחה אחרונה בכשא"מ עם הבשר ששהא ג"י אסור הבשר כשר ובכמ"נ כשר. עיין ביאורים ס"ק כ"ב. עוד כתב הט"ז אדם מלחו וצלאו דמותר לבשלו לכתיחלה והמנחת יעקב אוסר ובהפ"מ או לכבוד שבת מותר. ובכל הנ"ל יש לסמוך אהמיקל כיון דהוא רק חמותר הגאונים ושומן ששהא ג' ימים הדין כמו בבשר. ויש להתיר על ידי בישור במים בס' אחר המחליחה דלא הוי מבטל איסור לכתחילה כיון דבהפ"מ סמכינן אהמחבר בסעיף י"א עט"ז ס"ק כ"ז והמים שבלעו איסור ישפכו ואין זה מבטל איסור. הטעם שיחזור ויבלע השומן מהמים אין זה ביטול איסור דהבליעה בא אחר הביטול. ועוד דכוונתינו להתוך השומן דמיא קצת לס' פ"ד סעיף י"ג. אבל לערבו בשומן אחר עד ס' נראה דאסור.
(מז) <b>ואם שרו.</b> בניקרא ממיטי דה סגי בהעברה בעלמא בדיעבד שלא נחשוב אותו בשהא ג' ובלא ניקרו אין די בהעברה ובענין שריה ט"ז. ובתשובת מ,ב סי' ק"כ מתיר בהעברה אף שלא נקרו מגידי דם. וכשהבשר קרוש לא מהני שריה.
(מח) <b>ונתערבה אותה חתיכה באחרות. </b>פירוש באחרות שלא נמלאו מותרין אחר שימלחו כולן. או דמיירי שנתערבה חתיכה שנמלחה אחר ששהא ג' ימים בשנים אחרים שנמלחו קודם ששהו דמותר לבשל כולן בלא מליחה. ודוקא לבשל כ"א בפני עצמו או כולן ביחד ולהרבות עליהן עד ס' כדלקמן סי' ק"ט ש"ך.
(מט) <b>להתכבד.</b> דאין איסום מחמת עצמה רק מחמת דם הבלוע והדם אינו ראוי להתכבד.
(נ) <b>בלא מליחה.</b> בכאן צריך דוקא ס' מחשש דשמא יבשלם ויתן טעם כמו בסי' ק"ט דדויקא בבשר ששהא ג' ימים שאין בו רק גזירת הגאונים מותר ברוב משא"כ בזה ש"ך. והכרתי ופלתי מתיר אף בזה ברוב עיין ביאורים ס"ק כ'. וכתב הט"ז שאם נתערב חתיכה שלא נמלחה בחתיכות שנמלחו אין צריך למלח כולן דלא הוי דשיל"מ כיון דצריך הוצאה.
(נא) <b>מלוכלך.</b> לאו דוקא ובין מלוכלך ובין אינו מלוחלך הדין שוה דלא חשיב דם בעין כיון שמעורב במים ש"ך.
(נב)<b> כנגדו.</b> ואז החתיכה עצמה ג"כ מותרת ע"י מליחה ורש"ל אוסר החתיכה. ומ"מ יש לסמוך אהרמ"א להתירו לצלי.
(נג) <b>אוסרים.</b> אפי' אינו מלוכלך.
(נד)<b> ובדעבד. </b>זה לא קאי אמ"ש בענין שאם ישפך שם מים גבזה אפי' דיעבד אסור כל שהמים מתכנסים למקום אחד דהוי ככשא"מ. ס"ז.
(נה) <b>רותח.</b> אפילו הודח הכלי.
(נו) <b>קליפה.</b> דהקדרה לא נאסר רק נ"ק בשעת מליחה ואפי' נכבש בציר כשיעור שיתן על האש ויתחיל להרתיח ועיין פרי מגדים.
(נז)<b> מן הקערה.</b> מיירי שהקערה קר וצריך ס' נגד הקליפה מהמאכל במקום שנגע ואף דבסי' צ"א מבואר דבמקום שא"א לקלוף והקליפה אינו בעין אין צריך ס' הכא כיון דהרבה פוסחים ס"ל דהקערה אחר מליחה ותר אף דלא קיי"ל כן מ"מ יש להחמיר כריב"א דמצריך לעולם ס' נגד הקליפה וכשהקערה חם אם הוא דבר יבש לגמרי א"צ רק קליפה וכשיש בו רטיבות קצת צריך ס' לדידן ש"ך.
(נח)<b> הדחה.</b> עש"ך דבכלי חרס צריך הדחה ובשאר כלים סגי בקינוח.
נט <b>נקיבה.</b> ואפי' שהה שיעור כבישה דלעולם אין כח מלח וציר מפליט כלי. ואפילו שהה הבשר מעת לעת דבשעת פליטה הוי אינו ב"י והוי נטל"פ ומיירי במליחה מועטת דהציר לא חשוב חריף אבל במליחה מרובה דהציר הוי חריף אסור מנחת יעקב ודוקא בשר חי דאורחי' בהדחה אבל שאר צונן אסור להשתמש בו בלא הדחה כמבואר בסי' צ"א. ש"ך:
ס <b>רותח.</b> משום דכלי מנוקב לא בלע לא בלע דמשריק שריק:
סא <b>מותר.</b> דוקא בשאר כלים מותר בדיעבד ואסור לכתחילה ובכלי חרס אפילו בדיעבד אסור וצונן אפי' בכ"ח מותר אפי' לכתחילה כיון שהי' מנוקב ע"י קינוח ש"ך:
סב <b>צלי.</b> והא דבסעי' ט"ו פסק גבי כבוש דבעינן מעל"ע וגם מתיר שם לצלי והכא אוסר שאני הכא דאיכא רותח דמליחה ושיעור מליחה עיין לקמן סי' צ"א סעיף ה' ש"ך: ועיין ביאורים ס"ק ל"א:
סג <b>קליפה. </b>במקום שנגע בחתיכה שהי' בציר ואפי' יש בה שומן לא אמרינן שמוליך הדם עמו דאין הנאסר אוסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך שם מצד טבע:
סד <b>שחוץ לציר.</b> דהדם שבתוכו פירש ממקום למקום ואינו יוצא לגמרי כיון שהוא סתום מלפלוט שמונח בכשא"מ וא"י שוב ע"י מליחה וצלי'. ואף דבשובר מפרקתה של בהמה סי' ס"ז שרי ע"י מליחה וצלי' אף שהדם פי' ממקום למקום. הכא גרע טפי שפירש ע"י מליחה ש"ך:
סה <b>לא שהא.</b> אם ספק אם שהה שיעור מליחה ונפל לכשא"מ מותר מה שחוץ לציר אבל אם נפל קודם ששהא הוי ממש כמולח בכשא"מ:
סו <b>נוהגין.</b> ואם נתערב חד בתרי בטל אפילו בבישול דכדאי הן הפוסקים המתירין מה שחוץ לציר לסמוך בכה"ג דדם שמלחו ושבישלו בלא"ה דרבנן. ש"ך:
סז <b>מותרות.</b> אפי' קליפה לא בעי דאינו סתום מלפלוט כשמונח ע"ג חבירתה. ומעשה שהניחה אשה אווז שנמלח והודח על אווז שלא נמלח ומלחו האווז העלינוה ונשרה קצת מהתחתונה בציר שהיה זב מהעליונה ולא אסר רק מה שבתוך הציר דהוי כבוש כמבושל ומה שלמעלה מהציר שרי דלא הוי כמולח בכשא"מדאין כאן מליחה רק כבישה בציר. ט"ז:
סח <b>רותחין.</b> כדי לצמת הדם שנשאר בתוכו:
סט <b>עיקר.</b> דס"ל דמה שיוצא לאחר שיעור מליחה אינו רק מוהל:
ע <b>מותר.</b> הטעם דמה שיוצא לאחר שיעור מליחה מיחשב מוהל והדם שע"פ נחשב צונן ואינו אוסר:
עא <b>קליפה.</b> והש"ך אוסר כששהא שיעור כבישה מה שבתוך הציר ולמעלה כ"ק אם לא שיש ס' במה שבתוך הציר נגד הציר ומה שלמעלה אינו מצטרף ואם נתערב בחתיכות אחרות מותר ואפי' יש ס' בעינן קליפה סביב החתיכה דנאסר קודם השיעור כבישה ועיין ביאורים ס"ק ל"ג:
עב <b>והכלי</b> בענין דא"א לקלפו כגון שנפל הרבה או שהוא כ"ח.
עג <b>כרותח</b> וכשהכלי אינו מלוכלך אפילו הוא ב"י מותר ש"ך . וכשהוא מלוכלך אסור כולו אם אין ס' נגד הלכלוך.
עד <b>לכלים</b> פי' דהדם מישרק שריק מכלי אבל כשמונח בתוך הכלי יש מליחה לכלים להבליע ש"ך.
עה <b>הדחה</b> משמע דלכתחלה מותר. וקשה דהא בסי' צ"א אוסר להניח היתר צונן בכלי של איסור צונן מחשש דלמא ישכח להדיח וי"ל דסכין שאני דאיסור ניכר ולא חיישינן שישכח ש"ך.
עו <b>שיזוב</b> ומפני שאין הנשים בקיאות נוהגים לצלותו עד שיתייבש מבחוץ ואח"כ מבשלין וכן ראוי לנהוג ש"ך.
סימן ע
א <b>הדם</b> ואם המליחה הב' היה אחר מעל"ע אסור ט"ז וכן אם הונח בכלי שא"מ אפילו קודם מעל"ע ועיין ביאורים ס"ק ב'.
ב <b>יחד</b> אפי' הדגים למעלה ואף דדם אין מפעפע למעלה מ"מ קליפה בעי. והעופות מותרין.
ג <b>קשקשיהם</b> דהקשקשים במקום קליפה. ואפילו לדידן נפ"מ בשאר איסורים באיסור כחוש שאין בו שמנונית דבעי קליפה או בשמן דבעי ס' וקליפה הקשקשים הן במקום קליפה ש"ך ואפי' לטעם שכתב הרב דקמיטי ולא בלעי מ"מ הקשקשים אסורין לבשל דאין להם מה לפלוט ואין חשש סכנה בדגים שנמלחו עם בשר דאין סכנה במליחה.
ד <b>על העופות</b> דוקא כשידע בבירור שלא נשרקו הדגים אבל בסתם אסור דדרך המליח להתהפך ש"ך  והוא הדין כשמונח זע"ז והדג גבוה מעל הבשר מותר מה שלמעלה מה"ט רק קליפה בעי.
ה <b>מותרים</b> מיהו קליפה בעי ש"ך.
ו <b>שיעור</b> ול"ד למעשה דרש"י סימן ס"ט סעיף כ' דשם מונח הבשר בציר בעין אבל הכא משום לחלוחית בעלמא לא מיתסר ומ"ש הרב בנמלחו הדגים בכלי שמלחו בו בשר דמותרים היינו בדיעבד אבל לכתחלה אסור כשמולחן לקדירה דאין דרכן להדיחן תחילה קודם הבישול והם בעי הדחה אבל כשמולחן לקיום דרכן בהדחה מותר לכתחלה ש"ך.
ז <b>והודח</b> הוא הדין אפילו לא הודח ש"ך.
ח <b>יפלוט</b> והט"ז אוסר דשמא הדגים יפלטו דמן קודם פליטת הדם שבלעו מהעופות.
ט <b>סימן צ"א</b> שם נתבאר דאפילו לא נמלח רק לצלי חשיב רותח.
י <b>שחוטה</b> ובספיקא אסור דציר טריפה דאורייתא. וציר דגים טמאים מדרבנן מש"ה מותר בספק מליחה כשאינם שמינים. וכן ספק בדם היוצא ע"יכבוש או מליחה או בישול ג"כ מדרבנן ומותר בספק ועיין ביאורים סק"ד.
יא <b>נוגעים</b> ואם הטריפה מלוח והכשירה תפילה אפי' אם הפליטה נוגע בכשירה טריפה לכ"ע ש"ך.
יב <b>בולע</b> ארישא קאי שנמלחו שניהם דטריד לפלוט ולא בלע דם אבל ציר בולע:
יג <b>בסמוך</b> ואפילו הדחה א"צ ש"ך.
יד <b>כחושה</b> דהכשירה מפטם להטריפה.
טו <b>כיצד</b> דשם נתבאר דאין חילוק בין שמן לכחוש ובין מליח עליון או תחתון לעולם בעינן ס'.
טז <b>ובדיעבד</b> אפי' למאן דאוסר במעשה דרש"י בסימן ס"ט ש"ה דאינו רק לחלוחית בעלמא:
(יז) <b>מליחה.</b> כלומד דדיעה ראשונה ס"ל דבין בשר שלא נמלח כלל בין בשר שפלט כל דמו דהיינו דמו ויצרו כגון שהודח או אחר מעל"ע והי"מ מתירין בבשר שלא נמלח אבל בשר שפלט דמו וצירו אסור:
(יח) <b>בכל זה.</b> היינו אפילו בשר שפלט דמו ויצרו:
(יט) <b>לאוסרו.</b> מיד אפילו למיוה"ה בשר שהודח אחר שיעור מליחה דכשה דם נסתם נקבי פליטת הציר:
(כ) <b>נוהגין.</b> ואפילו לא הודח דאין כח ברתיחת הציר רק להתבלע בעצמה ולא להליע דבר אחר לתוכו אבל כשנתערב בין הרבה חתיכות מלוחים דאז קיבל טעם מהמלח עצמו והוי כנמלח בלא הדחה ומבואר הדין בר"ס ס"ט ש"ך ואם נפל חתיכה מלוכך באיסור לציר אסור ואיין ביאורים ס"ק ה':
(כא) <b>יום שלם.</b> הט"ז הגיה שיעור כבישה והש"ך כתב דדוקא כשהציר בכלי שא"מ שאין לציר מקום לזוב אוסר שיעור כבישה אבל כשהציר בכ"מ שיש לו מקום לזוב בענין יום שלם. ועוד תירץ דלענין שלא יועיל מליחה ואח"כ בענין יום שלם אפילו כבוש בצי'. ומ"ש הרב דבלא יום שלם יש להתיר היינו שידיחנו וימלינחו ואפי' מדיחו הדחה גמורה אינו סותם נקבי פליטת דם דהדחה אינו סותם רק נקבי פליטת ציר:
(כב) <b>שיעור מליחה.</b> בין נפל לציר או ציר עליו:
(כג) <b>וידיחנו.</b> הדחה מועטת רק להעביר הליכלוך דהדחה כזו אינו סותם נקבי הפליטה ובדיעבד מותר כשנתבשל אפילו בלא הדחה ומליחה דאמרינן איידי דטריד דפלוט ציר אפילו שמונח בציר ש"ך ועיין ביאורים דיש לפקפק בזה:
(כד) <b>ויחזור.</b> דוקא לציר שהוא בכמ"נ שיש לציר מקום לזוב אבל כשהוא בכשא"מ שאין לציר מקום לזוב אף קודם שיעור מליחה אסור מה שבתוך הציר ומה שחוץ לציר שרי ודוקא כגון במולח ע"ג עצים ע"ג הגיגית ואח,כ מצא חתיכה חציה תוך הציר ואינו נוגעת בשולי הגיגית אז אינו אסור רק מה שבתוך הציר כשהוא בכלי שא"מ אבל כשנגע בשולי הגיגית אסור אפי' מה שחוץ לציר מטעם מולח בכשא"מ ובשהה שיעור מליחה אפי' בכלי מנוקב אסור שלא במקום הפ"מ ש"ך:
(כה) <b>שרי.</b> ולא דמי לנמלח בלא הדחה קמייתא בדי' ס"ט דש"ה דהוה דם בעין משא"כ הכא דהוה דם פליטה:
(כו) <b>שיעור מליחתו.</b> היינו דוקא במקום הפ"מ וסעודת מצוה דאל"כ אפי' לאחר שיעור מליחה חשוב רותח ש"ך:
(כז) <b>שלמעלה.</b> דדם אינו מפעפע למעלה מיהו כ"ק אסור מה שחוץ לציר:
(כח) <b>שיעור.</b> היינו במקום דלא מהני חזרת מליחה כדעליל אבל במקום דמהני חזרת מליחה אינו אסור אלא בשיעור כבישה כדלעייל ט"ז:
(כט) <b>בכלי.</b> דהקרקע הוא ספק אם הוא ככלי שא"מ ומ"מ אינו אסור רק מה שבתוך הציר ולמעלה כ"ק והמותר ממה שחוץ לציר מותר דהא דאסרינן בסי' ס,ט בכלי שא"מ אפילו מה שחוץ לציר היא חומרא בעלמא ומיירי שנפל בתוך שיעור מליחה דאלו בשר שלא נמלח כלל שרי אפי' בכשא"מ ממש דאין כח בציר לפורש ממקום למקום: 
(ל) <b>בציר.</b> ומהני לה מליחה אח"כ איידי:
(לא) <b>להקל.</b> ואע"ג דבציר שבקרקע אזיל מספיקא לחומרא יש לומר דש"ה שאם אתה מיקל בזה יבואו להקל אם נפל ע"ג קרקע לדם ממש משא"כ הכא דאיכא לספוקי שמא אין כאן ציר ש"ך:
(לב) <b>מועטים.</b> מיהו עכ"פ בענין שיהיו מרובין מהציר ש"ך.
ועתה אבא לכתוב דדינים אלו בקצור למען ירוץ הקורא בו:
<b>א.</b>	חתיכה שלא הודחה ולא נמלחה או שהודחה ואצל חתיכה תוך שיעור מליחה שרי ולא הוי כעולס בלא הדחה ואם נתערב חתיכה שלא הודחה ולא נמלחה בין הרבה חתיכות מליחות ונשתהה קצת הוי כמולח בלא הדחה דאסור באין הפ"מ כמבואר בסי' ס"ט ואם נפלה לציר מוצר כשלא שהה שיעור כבישה ואם שהה שיעור כבישה בציר אסור כהט"ז ס"ק י"ז ובהפ"מ יש לסמוך אהש"ך ואהרש"ל דמותר מש"ך ס"ק ל"ו דמועיל מליחה אחר שיעור כבישה בציר מכ"ש כשיש לציר מקום לזוב דמותר אפ' לתירוץ הב' של הש"ך שם ואף שיש עליו דם בעין מחמת שלא הודח מ"מ בהפ"מ סמכינן אהא דריש סי' ס"ט דלאו דם בעין ממש הוא.
<b>ב.</b>	חתיכה שהוא בתוך שיעור מליחה קודם פליטתו דם והונחה אצל חתיכה בתחלת שיעור מליחה מותר דאיידי דטיד לפלוט דם לא בעל כלל ואם הודח תוך שיעור מליחה ואח"כ נגע לחתיכה מותר על ידי שידיחנו וימלחנו ואם נפל לציר בכשא"מ ונגע לשולי הכלי אסור אפילו מה שחוץ לציר דהוי כמולח בכשא"מ ואם הוא בכלי שא"מ ואינו נוגע בשולי הכלי כגון שמלח על עצים על הגיגית ונשרה מקצת חתיכה בציר ואינו נוגע בשוילו אסור מה שבתוך הציר מיד כיון שאין לציר מקום לזוב ומה שחוץ לציר שרי ואם הציר בכ"מ שיש להציר מקום לזוב ידיחנו ויחזור וימלחנו או' שהה שיעור כבישה בציר הדין כמו בדין הא'.
<b>ג.</b>	ואם הוא אחר שיעור מליחתו לפליטתו דם ותוך י"ב שעות והונחה אצל חתיכה תוך שיעור מליחה מותר דאיידי דטריד לפלוט ציר לא בעל ש"ך ואם נפלה לציר כשיש להציר מקום לזוב שלא במקום הפ"מ אסור ובמקום הפ"מ מותר ע"י הדחה מועטת להעיבר הלכלוך ומליחה אמר כך דהדחה מועטת כזו אינה סותמת נקבי הפליטה ואם מלחו בלא הדחה מותר ובדיעבד אם נתבשל אפילו בלא הדחה ומליחה מותר דאמרינן אפילו בנפל לציר איידי דטריד כשאינו נוגע בשולי הגיגית ועיין ביאורים דיש להחמיר בלא הדחה ומליחה שנית ואם שהה שיעור כבישה הדין כמו בדין הא' דשלא בהפ"מ אסור ובהפ"מ מותר וכשאין להציר מקום לזוב אסור מה שבתוך הציר אפילו בהפ"מ ואם הודחה קודם ואחר כך נגעה בחתיכה או נפלה לציר אסור דכיןו שהודחה נפתמו נקבי פליטת ציר וליכא למימר שוב איידי דיפלוט וכו' אף דהט"ז סובר דהדחה אינה סותמת מ"מ אין להקל נגד הרמ"א והש"ך.
<b>ד.</b>	ואם הוא אחר י"ב שעות ותוך מעל"ע אפילו הונחה אצל חתיכה במליחה אסור ובהפ"מ מותר ואם נפל לציר אף בהפ"מ נאסר מיד.
<b>ה.</b>	ואם הוא אחר מעל"ע והנחה אצל חתיכה שמלחה או נפל לציר אסר מיד אפילו בהפ"מ.
<b>ו.</b>	נפלה לציר ע"ג קרקע אם הקרקע מכוסה בנסרים ואינו חלק הוו ככלי שא"מ ונוגע בשולי הכלי ואם הוא תוך שיעור


